במהלך 2020 עם פרוץ וירוס הקורונה, נתבקש מנהל רשות המסים להעניק מענקי קורונה לזכאים וזאת באופן מיידי על מנת למנוע קריסה של עסקים בישראל. זה היה הרקע לחקיקתו כמעט באופן מיידי של חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף- 2020 ( להלן: "החוק") בחודש יולי 2020. רשות המסים פעלה במרץ והעבירה תשלומי מקדמות לכול מי שדרש מענקים וזאת בשיעור של עד 60%. אט אט וככול שהתפזר ערפל וירוס הקורונה, החלה רשות המסים לבחון את המקדמות ששולמו לעוסקים ומסיבות שונות החלה לבקש את המענקים או חלקם בחזרה, פעמים רבות חודשים ואף שנים לאחר תשלום המענקים.
לאור פניות של רשות המסים להחזרת המענקים, רבים מהעוסקים, ממשיכים לטעון לזכאותם למענקי קורונה מכוח החוק ונאלצים להגיש השגות ועררים לוועדות הערר.
אלא מאי, שלאחרונה רשות המסים מנצלת את העובדה שהחוק לכאורה אינו מקפיא את חבות המס שנוצרה עקב דרישת רשות המסים להחזר המענק ופוצחת בהליכי גבייה על מנת להפעיל לחץ לא הוגן על העוסק לוותר על דרישתו לתשלום מלוא המענקים.
הגם שהחוק כאמור אינו מקפיא את הליכי הגבייה במקרה של הגשת השגות ועררים, בניגוד למשל לפקודת מס הכנסה וחוק מע"מ, הרי שהדעת אינה סובלת כי רשות המסים תבקש מחד החזר מענקים שלא כדין ומאידך תפעיל לחץ לא הוגן ותטריד את העוסק במטרה שייסוג מהליכי ההשגה והערר, טרם התקבלה החלטה סופית בעניינו.
דומה כי עקרון זה מקובל על ועדות הערר. דהיינו, לא בכדי הן הביעו את מורת רוחם על דרישת רשות המסים להחזר מקדמות, טרם התקבלה החלטה סופית בעניינם של העוסקים המבקשים לבחון את בקשתם.
כך לדוגמה בערר ש.ס שאמא עבודות פיתוח ובניה ( 1112-22) מתייחסת ועדת הערר לטענת רשות המסים לפיה העורר נוהג בחוסר ניקיון כפיים משהוא מחזיק במקדמה ששולמה לו מבלי להשיבה כמתחייב על פי דין, ומבלי שיגיש לוועדה בקשה לעיכוב השבתה, וקובעת כדלקמן:
"נציין, כי הטענה לחוסר ניקיון כפיים עקב אי השבת המקדמה אינה מתיישבת עם טענה אחרת
של המשיבה, לפיה מנגנון תשלום המקדמות שנקבע בחוק מהווה מענה לפגם של אי קבלת
ההחלטה בהשגה במועד. כיצד אפוא מרפא תשלום המקדמה את פגם האיחור במתן ההחלטה
בהשגה, אם לשיטת המשיבה על העוסק להחזירו תוך 90 ימים מקבלת הודעת דחיית הבקשה
למענק ועוד לפני קבלת ההחלטה בהשגה? הדעת נותנת שכל עוד סוגיית זכאות העוסק למענק מצויה במחלוקת ומתבררת בהליכים מכוח החוק, יש טעם בהותרת הסכומים ששולמו לעוסק בידיו עד לקבלת הכרעה סופית בדבר זכאותו. השבת כספי המקדמות שמטבע הדברים נעשה בהם שימוש לצורך המשך פעילות העסק בתקופת משבר חריגה, מכבידה באופן דרמטי על העסקים (שחלקם עדיין נאבקים על המשך קיומם). ".
כמו כן, מדגישה הועדה כי לטעמה פרשנות זו מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו. הוראת סעיף 16 (א) לחוק שכותרתה 'תשלום ביתר', קובעת כדלקמן:
"שולם לעוסק מענק, לרבות מקדמה, בסכום העולה על סכום המענק שהוא זכאי לו לפי
פרק זה, יחזיר העוסק את ההפרש שבין סכומים אלה (בסעיף זה – סכום היתר) באמצעות
רשות המסים בישראל בתוך תשעים ימים מהיום שהמציא לו המנהל דרישה להחזר,
בתוספת הפרשי הצמדה על סכום היתר, מיום ששולם סכום היתר עד יום ההחזר".
הוראות החוק המסדירות את מענק השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קבועות בפרק ו' לחוק; סימן א' לפרק עוסק במענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות, סימן ב' לפרק עוסק במענק סיוע בשל פגיעה ממושכת וסימן ג' שכותרתו "כללי", מסדיר את אופן תשלום המענק וכן את הליכי ההשגה והערר על החלטת המנהל בנוגע למענק.
ועדת הערר מסיקה מהפסקה " … בסכום העולה על סכום המענק שהוא זכאי לו לפי פרק זה…" כי מקום בו הוגשו השגה וערר, המועד למניין תשעים הימים להחזר סכום היתר יתחיל להימנות מעת סיום הליך הערר, שכן זכות הגשת הערר מעוגנת אף היא בפרק ו'לחוק והזכאות הסופית למענק נקבעת רק בסיום ההליך.
כן מדגישה הועדה כי תקופת הקורונה שבגדרה נקבעו המענקים בחוק נמשכה 16 חודשים (ולמעשה המשיכה להשפיע על העסקים גם לאחר מכן, על רקע התפרצות נגיף האומיקרון). מדובר בתקופה ממושכת מאוד והפגיעה שספגו העסקים הקטנים והבינוניים במהלכה איימה על שרידותם; המענקים נועדו לספק לעסקים שנפגעו "אוויר לנשימה" ולסייע להם לשרוד. לפיכך,
במצב דברים זה, דומה שפרשנות לפיה חובת ההשבה הקבועה בסעיף 16 לחוק תחול מעת
קביעת הזכאות הסופית למענק – ומשהוגש ערר ממועד ההכרעה בערר – מתיישבת עם תכלית
החוק.
מצב זה אליבא דועדת הערר שונה מתקנות מס רכוש והוראת השעה בעקבות מבצע צוק איתן אשר עוסקות בתשלום פיצויים עבור נזק שנגרם לעסק כתוצאה ממלחמה שהתרחשה באזור מוגדר ובמהלך תקופה קצובה וניתן להניח שהעסקים שניזוקו לא עמדו בפני איום קיומי.
כמו כן, יש לציין כי במרבית המקרים רשות המסים היא זו שהשתהתה בדרישת החזר המקדמות והמענקים ולכן היא יכולה לבוא בטענות רק לעצמה ובנוסף, חלק ניכר מהליכי הערר מסתיימים בקבלת עמדת העוררים ובכל מקרה מדובר בהליך משפטי מהיר ויעיל אשר מוכרע לעיתים תוך מספר חודשים בודדים. בכל אלו יש כדי לתמוך לדעתנו במסקנת ועדת הערר כי אין להתחיל בהליכי גבייה טרם סיום הליכי הערר או ערעור מנהלי בפני בית המשפט המנהלי.
לאור דברים אלו, אפשר היה לקוות כי רשות המסים, כרשות מנהלית, תאמץ את פרשנות ועדת הערר ותמתין בסבלנות לתום הדיונים בועדות הערר. תקוות לחוד ומציאות לחוד. לצערנו אין הדבר כך וראות המסים ממשיכה להטיל עיקולים על חשבונות הבנק של עוסקים, כחלק ממכבש לחצים להחזר המקדמות והמענקים ובמטרה להרתיע אותם מהמשך ניהול הליכי ההשגה והערר ולהניע אותם להגיע לפשרות שאינן מטיבות עימם.
אנו קוראים מכאן לועדות הערר ובתי המשפט המנהליים להורות לרשות המסים לחדול מהתנהלותה חסרת תום הלב ובלית ברירה להורות על הקפאת הליכי הגבייה במקרים הפרטניים עד קבלת ההחלטה בערר. ברור כי התנהלות זו של רשות המסים אינה מוסיפה לה כבוד וספק רב אם עומדת בקנה אחד עם חובת ההגינות המוגברת שחלה עליה כרשות מנהלית, בפרט לאור תקופת הקורונה, אשר הותירה על חלק ניכר מציבור העוסקים חותם קשה ולאור מחדליה הרבים של רשות המסים בהתנהלות אל מול העוסקים במהלך התקופה האמורה.
