ביום 25 ליולי 2024 פרסמה רשות המיסים הודעת הבהרה ולפיה תשר המשולם לבית העסק בגין השירות הניתן על ידי עובדיו, הוא תקבול המהווה חלק מהתמורה בגין השירות, וכפועל יוצא מכך גם התשר חייב במס ערך מוסף. מספר ימים לאחר מכן, בלחץ ענף המסעדות החליטה רשות המסים לאמץ את פרשנותה החל מתחילת 2025.
לא ברורה עמדת רשות המסים מקום בו יש פסיקה הסותרת את עמדתה כדלקמן –
בעניין ספארי הולדינגס (עמ"ה 98/86) קבע בית המשפט כי דמי שירות המהווים חלק מן המחיר שהסועד נדרש לשלם, מהווים "תקבול" בידי בעל המסעדה, שכן במקרה זה משמש המלצר אך זרועו של בעל העסק. לעומת זאת, כאשר דמי השירות ניתנים למלצר על בסיס וולונטרי, דהיינו שלא על פי דרישה, הרי יש לראותם כהכנסה בידי המלצר (להלן: "מבחן הוולונטריות"). לצד מבחן זה קבע בית המשפט גם את מבחן אמצעי התשלום, קרי, האם ניתן להפריד בין אמצעי התשלום עבור הארוחה לבין סכום התשר (להלן: "מבחן אמצעי התשלום").
בהמשך בפסק דין אמיתי בעליון (ע"א 497/89) וליברמן בעליון (ע"א 9229/99) אישרה הלכה זו, ובית המשפט הדגיש בעניין ליברמן כי: הקשר שבין דמי השרות הניתנים על ידי הלקוח, מעבר לדרישת התשלום בגין השרות המופיעה בחשבון, לבין פעילותו האחרת של העסק, הוא רופף מכדי שניתן יהיה לראות בדמי שרות אלה משום תקבול של בית העסק.
בדנג"ץ אסתר כהן (דנג"ץ 5967/10) בית המשפט העליון ישב על המדוכה בהרכב של שבעה שופטים והכריע בדעת רוב כי כוחה של הלכת ספארי הולדינגס תקפה.
יתכן שרשות המסים מתבססת על פסיקת בית דין לעבודה בעניין קיס אשר התייחסה ליחסי עבודה ולא לדיני המס.
כך או כך לא ברורה עמדת רשות המסים ואנו נשמח לעמוד לרשותכם בהגנה חזקה ובהתקפה מול רשות המסים.
