מיסוי הכנסות עבודת בן או בת הזוג בעסק המשפחתי

ככלל אין מניעה חוקית כי בעסק של בן או בת הזוג או בעסק משותף לשניהם , אחד מבני הזוג יחשב במעמד של  שכיר עם כל הזכויות והחובות הנוגעות בדבר או שהם יהיו שותפים אשר יחלקו הרווחים ביניהם .

במידה ויחליטו לחלוק הרווחים,  בן או בת הזוג יכולים ליהנות ממעמד של עצמאי בעסק כנ"ל  תוך כדי ביצוע יחס חלוקה של הרווח בעסק , לדוגמא  בשיעור של מחצית , רבע או שליש. במקרה זה שני בני הזוג ישלמו דמי ביטוח כעצמאיים.

מעמד ה- "שכיר" נוח מבחינה טכנית , קל ליישום , מקנה הכנסה חודשית קבועה ואינו סובל מבעיות של מעמד ה- "עצמאי" כגון חלוקת הכנסה שרירותית , מקרים של הפסד בעסק ביטוח אבטלה וכדומה.

מעמד בני הזוג בפקודת מס הכנסה

פקודת מס הכנסה מאפשרת עבודה של בני הזוג בין כ"שותפים" ובין כאשר אחד מהם במעמד שכיר ובלבד שיהיה ניתן להוכיח כי השותפות הינה אותנטית ולא מלאכותית ובמידה ומשולם שכר יהיה להוכיח שהשכר הינו בהתאם לתפקיד אש ממלא בן הזוג בעסק וכי תפקידו חיוני.

מעמד העצמאי בחוק ביטוח לאומי :

מעמד זה מעוגן בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל"א-1971.

בסעיף קטן (א) לאותה תקנה נקבע כי בני הזוג רשאים לקבוע את שיעור חלוקת ההכנסה ביניהם אם ההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל-10 האחוזים הקרובים ביותר.

במידה ולא הוגשה הצהרה במועד תחולק ההכנסה בשיעור 50% לכול אחד מהם.

תהיה לכל אחד מבני הזוג זכאות מלאה לגמלאות ולמעט גמלת דמי אבטלה ופשיטת רגל.

מעמד השכיר בחוק ביטוח לאומי :

ברגע שבני הזוג בחרו שאחד מהם יוגדר כשכיר, קרי יונפק תלוש שכר על בסיס תשלום חודשי, יומי או שעתי, תחול חובת ההוכחה על כתפי בני הזוג כי חלו יחסי עובד ומעביד על פי מבחני הפסיקה וכי אין מדובר בעזרה משפחתית.

במידה ויקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כי לא חלו יחסי עובד ומעביד , דין כל תביעה בתחום יחסים אלו להידחות , לדוגמא דמי לידה , דמי אבטלה וכו'.

בהתאם לתקנה 24 הנ"ל , גישתו של המוסד לביטוח לאומי, המקובלת כיום, היא , כי אישה, העובדת בעסק של בעלה, אינה יכולה לעבוד בו במעמד שכירה אלא רק במעמד מבוטחת עצמאית שהכנסתה מחושבת לפי יחס חלוקה.

בגלל היחסים המיוחדים הקיימים בעסק בין בעל לבין אישתו העוסקים יחדיו בעסק ובגלל אי היכולת של המוסד לביטוח לאומי לבדוק, אם הכנסתה של האישה היא הכנסה ממשכורת או בעצם היא חלוקת רווחים – ממעט המוסד לביטוח לאומי לאשר בקשות מסוג זה, ולכן ההנחיה היא לא להכיר בבן-הזוג העובד בעסק  כשכיר.

אם יוכל המבוטח "לשכנע", כי העסקתה של אשתו בעסקו כשכירה היא מוצדקת, וכי תשולם לה משכורת העומדת בתנאים, אשר נקבעים על יסוד יחסי עובד-מעביד בהתאם לדיני העבודה, יוכל המבוטח להעסיק את אישתו בעסקו.

יש להוכיח, כי  בת הזוג תעמוד בתנאים שונים כדלקמן :

1.   האישה תעבוד בעבודה מסוימת, שעליה תשולם לה משכורת ריאלית, שאינה קשורה כלל לתוצאות העסקיות של עסקו של המבוטח וליחסים המיוחדים הקיימים ביניהם.

2.   המשכורת תשולם לאישה כל חודש במועד קבוע, כנהוג כלפי עובד שכיר רגיל בעסק.

3.   על המשכורת ישולמו תשלומים סוציאליים מקובלים. למשל, פנסיה , קרן השתלמות וכו'.

4.   יוצג הסכם עבודה או הודעה בדבר תנאי עבודה.

5.   יש פיקוח על העבודה ובת-הזוג כפופה למרותו של המעסיק , בעלה.

6.   האישה תהיה זכאית לימי הבראה, מחלה ולימי חופשה, כנדרש בדיני עבודה.

7.   יוצג כרטיס נוכחות בעבודה.

חשוב לדעת כי למבוטחת שכירה תהיה זכות  לביטוח מפני אבטלה ופשיטת רגל. ׁׁ(אם כי יש לקחת בחשבון כי חוקרי ביטוח לאומי יתמקדו בבדיקת קיום היחסים בין בני הזוג בעת הגשת תביעה לדמי אבטלה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *