שוקלים להגיש השגה או ערר לקבלת מענקי קורונה ?

לאחרונה קיבלה באופן תקדימי ועדת הערר בראשות עורך הדין ערן עסיס את הערר שהגישה חברת אינקוגניטו מוסיקה (2002) בע"מ בעניין זכאותה לקבל את מלוא מענקי הקורונה, תוך בחינה מדוקדקת של תכליות החוק, הוראות החוק והשוואה לחוקים דומים בעולם. מדובר לדעתנו בפסיקה חדשנית שאמורה להפוך למורה נבוכים בטיפול של רשות המסים בבקשות לקבלת מענקים בגין קורונה ולאפשר את קבלתם במקרים בהם עד לאחרונה הם נדחו "ביד קלה" ובאופן שרירותי על ידי רשות המסים.

ערר זה מגיע על רקע דרישות רבות להחזרי מענקים ומקדמות שניתנו על ידי רשות המסים, בטענה כי אין הוצאות קבועות בעסק או שההוצאות הקבועות הן נמוכות מהמענק המבוקש. חברות ועצמאיים שביקשו להיבנות על הנוסחה הקיימת בחוק, אשר הגישו את בקשותיהם בהתאם לטפסי רשות המסים, נדרשים בימים אלה להשיב סכומים משמעותיים.

במסגרת החלטה זו ביקשה ועדת הערר לענות על השאלות: מהם המקרים שבהם מוסמכת רשות המסים לסטות מהנוסחה הקבועה בחוק ולקבוע את המענק בהתאם לגובה ההוצאות הקבועות של העסק בפועל, בנוסף כיצד יש לפרש את הוראות החוק הרלוונטיות ואת מסמך המדיניות שפרסמה רשות המסים בעניין זה בחודש דצמבר האחרון?

נזכיר כי הוראות החוק (חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020) קובעות כי בעסקים שמחזור ההכנסות שלהם עולה 1.5 מיליון ₪ הפיצוי מבוסס על מקדם אשר נקבע על פי נוסחה שבבסיסה היחס בין התשומות בעסק לבין מחזור ההכנסות שלו, לפי דיווחי המע"מ בשנת 2019. כמו כן בהתאם להוראות החוק נקבע  גם כי המנהל רשאי, לקבוע מקדם אחר, אם שוכנע כי המקדם לפי פסקה זו אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק.

בעניין אינקוגניטו החליטה רשות המסים לשלול חלק ניכר מן המענקים של החברה בטענה המרכזית כי הם גבוהים בכ- 300% מסך הוצאותיה בקבועות בשנת 2020.

ועדת הערר דחתה את עמדת הרשות, הורתה כי מלוא המענקים ישולמו לחברה וביססה את החלטתה על קביעות מהותיות ומרכזיות המהוות מהפיכה של ממש, בחזקת שינוי סדרי עולם, ביחס להחלטות אשר התקבלו בוועדות הערר עד כה. להלן נסקור אותן בקצרה:

  • מה הייתה מטרת החקיקה? תשובת הועדה – שלושה שיקולי ייסוד עומדים בבסיס חקיקת המענקים: א) האצת המשק והבטחת ההמשכיות העסקית; ב) השתתפות בהוצאות הקבועות; ג) פשטות ויעילות המנגנון.
  • האם המענק נועד לשקף הוצאות קבועות?  תשובת ועדת הערר- "למרות שמו של המענק המתייחס ל"הוצאות קבועות", הנוסחה שנקבעה בו אינה משקפת את ההוצאות הקבועות של העסק". המשמעות היא שאין כלל קשר בין חישוב הוצאות קבועות לאופן שבו קבעו את הנוסחה והתוצאות המתקבלות משימוש בה.
  • האם מטרת הנוסחה הינה לכמת את סכום המענק לסיוע בהוצאות הקבועות ? אין לנוסחה שום קשר ישיר או עקיף בקשר לחישוב ההוצאות הקבועות וכדברי הועדה –" לא רק שערך המקדם אינו קשור לגובה ההוצאות הקבועות, אלא להפך – ערך המקדם יורד ככל שיש לעסק יותר הוצאות".
  • האם כוונת המחוקק הייתה להעניק מענק רק עבור הוצאות קבועות? תשובת הועדה- "סביר להניח שהמחוקק היה ער לכך שכספי המענק לא יכוונו אך ורק לכיסוי ההוצאות הקבועות. בשים לב לצעדים שננקטו במדינות אחרות, ייתכן שהסדר זה נתפס ממילא כמועיל לכלכלה במובן הרחב יותר".
  • לטענת רשות המיסים כי מהות המענק הינה לסייע בחלק מההוצאות הקבועות של העסקים מגיבה הוועדה-  " טענה זו של המשיבה [רשות המסים] יש לדחות מכל וכל, שכן היא אינה מבוססת כלל ועיקר על הוראות החוק. החוק קבע נוסחה ברורה לחישוב המענק – נוסחה שאין כמעט קשר בינה ובין ההוצאות הקבועות של העסק בפועל."

הינה כי כן אנו עדים להחלטה אמיצה של הוועדה אשר לראשונה קובעת כי עמדת המחוקק, להבדיל מעמדת רשות המיסים, הייתה לסייע לעסקים בקלות, יעילות ופשטות, מבלי להידרש להליכים בירוקרטיים מורכבים גם בהקשר של הוצאות הקבועות.

ראוי לציין כי החלטת הועדה מתבססת על עמדת בית המשפט המחוזי שדן לאחרונה במענק הוצאות קבועות של חברת ב.ג ביטחון (עמ"נ 27710-06-21) על פיה "שיקולי הפשטות והיעילות הם שהביאו את המחוקק לקבוע נוסחה שאינה מצריכה בדיקה פרטנית ומסורבלת. ניתן לשער כי על רקע השיקולים הכלליים של האצת המשק והבטחת ההמשכיות העסקית, המחוקק לא ראה לנכון לדקדק בשאלה מהן הוצאותיו הקבועות של כל עסק, וביסס את חישוב המענק על נוסחת המקדם למרות שאינה משקפת הוצאות קבועות בפועל."

על רקע האמור קובעת הועדה כי –" חישוב המענק בהתאם למקדם שנקבע בחוק הוא דרך המלך, ואילו האפשרות של בחינה פרטנית להוצאות הקבועות בפועל, צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן." מקרים אלו שמורים לדעתה לאחד משני המקרים הבאים: (א) מקרה שבו רשות המסים מוצאת על סמך הנתונים העומדים בפניה, כי חישוב המקדם בהתאם לנוסחה ייצור עיוות ויש לחשב את ההוצאות הקבועות בפועל; (ב) מקרה שבו התברר בדיעבד כי הפער בין ההוצאות הקבועות בפועל ובין המענק המבוקש הוא פער קיצוני ומופרז.

ועדת הערר דחתה את הקביעה של רשות המסים במסמך המדיניות לפיה כאשר גובה המענק המחושב בהתאם לנוסחה עולה כדי 20% מההוצאות הקבועות מדובר בפער קיצוני ומופרז וקבעה כי מניסיונה לא מדובר בפער גבוה כלל ועיקר וניתן להצדיק גם פערים של פי 2, פי 3, פי 4, ולעיתים אף יותר. לדבריה, העובדה שההוצאות הקבועות נבדקו ונמצאו נמוכות, ואפילו נמוכות באופן ניכר מהמענק המבוקש, אינה מצדיקה כשלעצמה את הסטייה מהנוסחה – במיוחד אם לא הייתה הצדקה או סיבה מלכתחילה לבדוק את ההוצאות הקבועות.

ועדת הערר אף מצביעה על כך כי בהיעדר אמת מידה למקרים שבהם תיערך בחינה של הוצאות הקבועות, מתעורר החשש שההחלטה לבדוק את ההוצאות הקבועות מתקבלת באופן שרירותי, ללא הצדקה מיוחדת, ומתוך אינטרס כספי של הרשות להפחית את גובה המענק שהעסק זכאי לו, ולא להפך. אדרבה ועדת הערר דחתה את טענתה המקוממת של רשות המסים כאילו העוררת נהגה בחוסר תום לב, בכך שהגישה בקשה למענק העולה על הוצאותיה הקבועות.  

סיכומו של דבר, ראוי כי רשות המסים תאמץ את הקביעות העקרוניות שנקבעו במסגרת פסיקת ועדת הערר בעניין אינקוגניטו ותחדל לשלול מענקים מציבור העוסקים אשר מגיעים להם כדין. ולציבור העוסקים אנו קוראים לא לוותר על המענקים ולמצות את זכויותיהם, לרבות בדרך של השגה והגשת ערר. קביעות ועדת הערר בעניין אינקוגניטו כאמור כמו גם פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין ב.ג ביטחון וועדות ערר נוספות מהוות רוח גבית ובסיס משפטי ראויים כנגד התנהלות רשות המסים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *